על פניו, נראה שההחלטה האם לחסוך לפנסיה דרך קרן פנסיה או ביטוח מנהלים היא שרירותית. רבים מאיתנו פשוט מקבלים את תוכנית החיסכון הפנסיוני שמעניק מקום העבודה הראשון שלנו, וממשיכים איתה הלאה. גם ביטוח מנהלים וגם קרן פנסיה הם חסכונות פנסיוניים, על כל מה שמשתמע מכך מבחינת מיסוי ורגולציה (וגם נגיע לזה בהמשך), ולכן פעמים רבות קשה לעמוד עלך ההבדלים ביניהם מבחינת החוסך.
ואולם, ישנם מספר הבדלים, ולחלק מהחוסכים הם עשויים להיות משמעותיים. במאמר זה נעמוד על ההבדלים העיקריים בין שני מכשירי החיסכון האלה, ומדוע כדאי לשים לב היכן נמצאת הפנסיה שלנו.
הרבה מן המשותף
נתחיל דווקא עם מה שמשותף לביטוח מנהלים ולקרן פנסיה – מבנה ההפרשות. מכיוון ששניהם מתפקדים כחיסכון פנסיוני, ההפרשות לפנסיה משכרו של עובד שכיר זהות. כך, ההפרשות שמתבצעות מורכבות כך: 6.5% הפקדות לרכיב תגמולי המעסיק (עד 7.5% במקרים מסוימים); 6% או 8.33% לרכיב הפיצויים (בהתאם לחוזה העבודה של המבוטח); ו-6% לרכיב תגמולי העובד. החוסך רשאי להפקיד בחודש סכום של עד 20.5% מפעמיים השכר הממוצע במשק. נכון ל-2023 השכר החודשי הממוצע במשק הוא 11,870 שקלים – וכך סכום ההפקדה החודשי המקסימלי לחיסכון פנסיוני הוא 4,866 שקל.
כספי העמיתים בקרן הפנסיה או המבוטחים בביטוח המנהלים מושקעים בניירות ערך בשוק ההון ובנכסים אחרים, בהתאם למסלול ההשקעה שנבחר, ובהתאם למדיניות ההשקעה המוצהרת של מנהל ההשקעות. מהחוסכים נגבים דמי ניהול עבור ניהול ההשקעות, וכן עמלות רלוונטיות. קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים בישראל כפופים לרגולציה של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.
קרן פנסיה: בקרן פנסיה מופקדים כספים לפי מבנה ההפרשות מצד מעסיקים ועובדים, עבור חיסכון על שם העובד. החוסכים בקרן הפנסיה נקראים "עמיתים". העמיתים מבוטחים דרך הקרן בביטוח חיים, ביטוח אובדן כושר עבודה, ובעת הגעה לגיל הפרישה – 67 לגברים ו-62-65 לנשים (בהתאם לרפורמה להעלאת גיל הפרישה לנשים), יכולים העמיתים להפסיק לעבוד, ולהתחיל למשוך את הכספים שנחסכו כקצבה חודשית או במשיכה הונית חד-פעמית.
ביטוח מנהלים: זהו חיסכון פנסיוני שמגיע בצורה של פוליסת ביטוח משולבת חיסכון. גם כאן כספי החוסכים מושקעים בשוק ההון על מנת לייצר להם תשואה. גם כאן בעת הגעה לגיל הפרישה יכולים המבוטחים להפסיק לעבוד, ולהתחיל למשוך את הכספים כקצבה או כמשיכה חד-פעמית.