מה זה פנסיה, מה זה ביטוח מנהלים, מה זה קופת גמל – ומה ההבדלים ביניהם?
ישנם שלושה מכשירים עיקריים לניהול חיסכון פנסיוני בישראל: קרן פנסיה, ביטוח מנהלים וקופת גמל. שני הראשונים הם מוצרי ביטוח-פנסיוני, וקופת גמל נבדלת מהם בכך שהיא מתנהלת ללא רכיבים ביטוחיים – אלא רק על בסיס חיסכון והשקעה, לטובת קצבת גמלאות. לעומתה, קרן פנסיה וביטוח מנהלים מתנהלים כמנגנון ביטוחי, שמכסה מקרים של אובדן כושר עבודה או מוות, מעבר להענקת קצבה בשנות הפרישה.
ההפרשות שמתבצעות עבור שכיר הן זהות בשלושת המכשירים: 6.5% הפקדות לרכיב תגמולי המעסיק (עד 7.5% במקרים מסוימים); 6% או 8.33% לרכיב הפיצויים (בהתאם לחוזה העבודה של המבוטח); ו-6% לרכיב תגמולי העובד. החוסך רשאי להפקיד בחודש סכום של עד 20.5% מפעמיים השכר הממוצע במשק. ב-2022 היה השכר הממוצע 10,551 שקל – וכך סכום ההפקדה החודשי המקסימלי לקרן הפנסיה היה 4,326 שקל.
קופת גמל מהווה חיסכון "טהור", שבו כספי החוסכים מושקעים בשוק ההון לטובת הנבת תשואה, ובעת הגעה לגיל פרישה הקופה משלמת להם קצבה בהתאם לחיסכון ולתשואות. בשלב זה ניפרד מקופת הגמל, שאינה מציעה ביטוח כחלק מהמנגנון שלה.
מכאן, נתמקד בשני המוצרים המקבילים – קרן פנסיה וביטוח מנהלים, שניהם כוללים ביטוחים וחיסכון, באופן הבא:
- חיסכון לשנות הפרישה: חיסכון ארוך טווח למימון קצבה שתתקבל מדי חודש לאחר פרישה מעבודה.
- ביטוח מפני אובדן כושר עבודה: רכיב ביטוחי שמבטיח קבלת קצבה עוד טרם הפרישה, במצבים של נכות, מחלה או סיבה אחרת המונעת מהחוסך לעבוד באופן מלא או חלקי.
- ביטוח חיים (ריסק): רכיב ביטוחי בחיסכון הפנסיוני המבטיח קבלה של קצבה פנסיונית על ידי המוטבים או היורשים החוקיים של החוסך, במקרה של פטירה.
חשוב לדעת! גיל הפרישה בישראל הוא 67 לגברים, ועד שנת 2022 הוא היה גיל 62 לנשים. החל מ-2022 יצאה לפועל העלאה הדרגתית של גיל הפרישה לנשים. מכיוון שנשים מרוויחות פחות, פורשות מוקדם יותר וחיות יותר שנים בממוצע, הפנסיות שלהן היו קטנות מדי, ולכן הוחלט על העלאת גיל הפרישה. גיל הפרישה לנשים עולה בהדרגה: ילידות 1960 יפרשו בגיל 62 ו-4 חודשים; ילידות 1966 יפרשו בגיל 64; וילידות 1970 ומעלה יפרשו בגיל 65.
חשוב לדעת! ניתן להגדיל באופן יזום את ההפרשות לפנסיה – את הפרשת התגמולים מצד העובד, ניתן להגדיל. שיעור ההפרשה הבסיסי הוא 6%, והעובד יכול לבקש העלאה שלו ל-7% ללא תנאי. בכך הוא יגדיל את קצבת הפנסיה העתידית שלו.
אז מבנה ההפרשות לביטוח מנהלים ולקרן פנסיה הוא דומה, וכך גם מבנה הרכיבים הביטוחיים בשניהם. אז מה הם בכל זאת ההבדלים בין שני המכשירים?
קרן פנסיה
קרן פנסיה היא החיסכון הפנסיוני המוכר ביותר. זוהי קרן אליה מופקדים כספי לפי מבנה ההפרשות מצד מעסיקים ועובדים, עבור חיסכון על שם העובד. החוסכים בקרן הפנסיה נקראים "עמיתים". בניגוד לביטוח מנהלים, ההסכם שנערך בין כל עמית לבין הקרן תקף לכלל העמיתים, ולא ניתן לשנות את תנאיו ואת הרכיבים בו. בעת הגעה לגיל הפרישה – 67 לגברים ו-62-65 לנשים (בהתאם לרפורמה להעלאת גיל הפרישה לנשים), יכולים העמיתים להפסיק לעבוד, ולהתחיל למשוך את הכספים שנחסכו כקצבה חודשית.
כספי העמיתים בקרן מושקעים בניירות ערך בשוק ההון ובנכסים אחרים, בהתאם למסלול ההשקעה שנבחר, ובהתאם למדיניות ההשקעה המוצהרת של מנהל ההשקעות של הקרן. הקרן גובה דמי ניהול עבור ניהול ההשקעות, וכן עמלות רלוונטיות. קרנות הפנסיה בישראל כפופות לרגולציה של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.
דמי ניהול
קרנות הפנסיה רשאיות לגבות דמי ניהול עד מקסימום שקבע המחוקק. בקרנות הפנסיה הרגילות דמי הניהול המקסימליים שניתן לגבות הם בשיעור של 6% מההפקדות, ובשיעור של 0.5% מהצבירה בקרן.
עם זאת, רוב מוחלט של הגופים המנהלים גובה דמי ניהול בשיעור פחות משמעותית ביחס למקסימום, מתוך שיקולים של תחרותיות. כך, דמי הניהול הממוצעים בפועל בקרנות הפנסיה עמדו בשנת 2022 על 2.12% מההפקדות ו-0.21% מהצבירה.
בנוסף, כיום קיימות גם קרנות ברירת המחדל, שמציעות דמי ניהול מופחתים למשך 10 שנים לכל המצטרפים.
עקרון הערבות ההדדית
מאפיין נוסף שמייחד את קרנות הפנסיה הוא "עיקרון הערבות ההדדית" שעליו הן מתבססות. עד 1995, קרנות הפנסיה בישראל פעלו על בסיס צבירת זכות פנסיונית: העובד מקבל על כל שנת עבודה שיעור מסוים לפנסיה מתוך השכר. במרוצת השנים, תשלומי הפנסיה הפכו לגבוהים מההפקדות שנכנסו לקרן – מה שנקרא במונחים מקצועיים "גירעון אקטוארי".
מאז, שונה מודל הקרנות (הקודמות נקראות כיום "הקרנות הוותיקות" ולא ניתן להצטרף אליהן). הקרנות החדשות מתבססות על עיקרון ערבות הדדית בין העמיתים ועל עיקרון הצבירה. לפי עיקרון הצבירה, העמית שפורש יקבל בדיוק את מה שחסך ואת הרווחים (או ההפסדים) שנוצרו בקרן, בניגוד לקצבה המובטחת שהיתה קיימת בקרנות הוותיקות.
פנסיה היא גם ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה, ולכן הקרן צריכה לשלם מדי שנה פיצויים לעמיתים ולמשפחותיהם. כדי לא להגיע שוב למצב שבו התשלומים עולים על ההפקדות – מחושבת מדי שנה הפרמיה עבור הביטוח מחדש. איש מקצוע שנקרא "אקטואר" מחשב את תוחלת החיים, את כמות התביעות הביטוחיות שהיו ואת הצפי לתביעות עתידיות – וכך נקבעת הפרמיה החדשה. לכן מחירי הרכיבים הביטוחיים בפנסיה משתנים מדי שנה, ומעודכנים בדו"ח השנתי שנשלח לעמיתים.
הבטחת תשואה
הפנסיות בישראל מושקעות בשוק ההון – אבל שוק ההון גם צונח לפעמים. איך דואגים לכך שכספי החוסכים לא ירדו לטמיון, ובמיוחד אלה של העמיתים שנמצאים שנים ספורות לפני פרישה? בעזרת מודל הבטחת תשואות: 30% מנכסי הקרן מוגדרים ככאלה עם תשואה מובטחת. עד 2023 פעלו הקרנות על בסיס אג"ח מיועדות, שהונפקו על ידי המדינה והבטיחו תשואה שנתית של 4.86% לחוסכים.
לאחר בחינה מקצועית ארוכה, הוחלט להבטיח את התשואה על 30% מנכסי הקרן באמצעות השלמה ל"תשואת מטרה", בשיעור של 5.15%. אם הקרן הרוויחה פחות מכך במשך השנה, קרן לאומית תשלים את התשואה המובטחת. ואם קרן הפנסיה הרוויחה יותר משיעור של 5.15% - הרווחים העודפים יועברו לקרן הלאומית.
הכיסויים בקרן הפנסיה
כפי שצוין, חיסכון פנסיוני מובדל מכלל החסכונות ארוכי הטווח האחרים בכך שהוא כולל ביטוחים. בקרנות הפנסיה, הביטוחים הם חלק אינטגרלי מהחיסכון. אלה הם שני הביטוחים שכלולים בקרנות:
- ביטוח אובדן כושר עבודה – כיסוי שמבטיח תשלום פיצויים במקרה שבו העמית אינו מסוג לעבוד מסיבה בריאותית. ביטוח זה הוא חובה לכל עמית בקרן פנסיה.
- ביטוח שאירים – זהו למעשה ביטוח חיים, שמבטיח קצבת פיצויים חודשית לבני משפחתו של העמית, השאירים. אלו מוגדרים לפי חוק כאלמן או אלמנה (שיקבלו קצבה של עד 60% משכרו של העמית), ו/או ילדים מתחת לגיל 21 (שיקבלו קצבה של עד 40% משכרו של העמית).
ביטוחי מנהלים
אז מה זה ביטוח מנהלים? ביטוח מנהלים הוא חיסכון פנסיוני שמגיע בצורה של פוליסת ביטוח משולבת חיסכון. גם כאן כספי החוסכים מושקעים בשוק ההון על מנת לייצר להם תשואה.
ההבדל העיקרי בינו לבין חיסכון בקרן פנסיה הוא העובדה שהסכם הביטוח נערך בין החוסך לבין חברת הביטוח ואינו מערב אף אחד אחר. כך, תשלומי הפיצויים במידה והפוליסה תהיה מופעלת (בעת מוות או נכות), יגיעו מחברת הביטוח – ולא מכספי עמיתים אחרים.
דמי ניהול
דמי הניהול בביטוח מנהלים מוגבלים על ידי המחוקק. כך, הוראות אגף שוק ההון, דמי הניהול המקסימליים לגבייה בביטוח מנהלים הם עד 4% מההפקדות ועד 1.05% מהצבירה. בפועל, חברות הביטוח מציעות דמי ניהול נמוכים משמעותית מהמקסימום המותר.
הכיסויים בביטוח מנהלים
בהתאם לאופי האישי של הסכם הביטוח, ישנה גמישות רבה יותר בהתאמת הכיסויים הביטוחיים בביטוח המנהלים ביחס לקרנות הפנסיה. כך, ניתן לוותר כליל על קיומו של ביטוח חיים (ביטוח שאירים), וניתן גם לא לכלול ביטוח למקרה נכות. במקרה כזה, פוליסת הביטוח מגנה למעשה מפני מצב אחד בלבד – הגעה לגיל פרישה.
מסלולים ורמות סיכון
בעולם הפנסיה בישראל ישנה גמישות ביחס לרמת הסיכון שבה יימצא הכסף שנחסך בעת שהוא מושקע בשוק ההון. מסלולי החיסכון מופרדים לפי רמות סיכון, כשכל רמת סיכון מתאימה לחוסכים בגיל אחר. העמיתים בקרן או המבוטחים בביטוח המנהלים משויכים למסלול לפי גילם, כשהחשיפה למניות – שנחשבות לנייר ערך שמגלם יותר סיכון (וגם יותר סיכוי, לרווח) – הולכת ופוחתת עם השנים. ההיגיון שעומד בלב המנגנון הזה הוא שלחוסכים צעירים יש עוד הרבה זמן "לתקן" נפילות בתיק אם יהיו, בעוד חוסכים מבוגרים רוצים לשמור על הכסף שכבר חסכו.
חוסכים צעירים ישויכו למסלול עד גיל 50, שבו החשיפה למניות היא עד 53%; חוסכים מבוגרים יותר ישויכו למסלול לבני 50-60 שהחשיפה למניות בו היא כ-42%; וחוסכים מבוגרים משויכים למסלול עם החשיפה הקטנה ביותר למניות, מסלול לבני 60 ומעלה, עם חשיפה למניות של 26% בלבד.
לצד מסלולים אלה קיימים גם מסלולים תואמי אמונה – הלכה יהודית או חוקי שריעה – וגם מסלולים עם חשיפה גבוהה יותר למניות.
חישוב הקצבה
איך מחשבים את הקצבה החודשית שלה נוכל לצפות בעת הגיענו לגיל פרישה?
לקראת ההגעה לגיל פרישה, הגוף המנהל את החיסכון עורך חישוב של אורך הזמן שאותו הוא מעריך שבמהלכו תוענק הקצבה לחוסך. מדובר בקצבה לשארית חייו. תוצאת החישוב הזה נקראת "מקדם המרה לקצבה", והוא נערך אל מול לוחות של גילאי תמותה ממוצעים.
את כלל הכסף שצבר החוסך בחיסכון הפנסיוני מחלקים במקדם ההמרה, וכך מקבלים את סכום הקצבה החודשית. מקדם ההמרה הוא למעשה מספר החודשים שצופים חברת הביטוח או בית ההשקעות שבמהלכם יצטרכו להעניק למבוטח קצבה.
לכן מי שצבר 900,000 שקלים בחיסכון הפנסיוני, ומקדם הקצבה שלו הוא 220 נניח, הקצבה החודשית שלה הוא יוכל לצפות היא 4,090 שקלים. ניתן לבצע חישוב תיאורטי כזה במחשבוני קצבה אונליין.
רפורמות בעולם הפנסיה
ביטול האג"ח המיועדות
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של קרנות הפנסיה לעומת כל מוצר פנסיוני או חיסכון ארוך טווח אחר, הוא הבטחת התשואה הקיימת בהן. כן, בעולם שבו אף אחד לא רוצה, יכול או מורשה להבטיח תשואה על השקעות, בקרנות הפנסיה הישראליות מובטחת תשואה בשיעור מסוים על 30% מנכסי הקרן.
עד לתחילת 2023 התשואה הזו הובטחה באמצעות מנגנון שנקרא "איגרות חוב מיועדות". אלו היו אג"ח שהנפיקה המדינה לקרנות הפנסיה, ודרכן היא הבטיחה לקרנות תשואה שנתית של 4.86% לחוסכים. עקב ביקורות שקשרו את מנגנון האג"ח המיועדות להכבדה על תקציב המדינה ולחלוקה לא הוגנת של התשואות, ולאחר תהליך מינהלי ארוך – בתחילת 2023 נכנס לפועל מנגנון הבטחת תשואה אחר.
כך נוצר מנגנון שעובד על בסיס תשואת מטרה בשיעור 5.15%: אם הגוף המנהל את הפנסיה או את ביטוח החיים מגיע לתשואה שנתית פחותה מתשואת המטרה, קרן לאומית תשלים את התשואה; ואם הגוף המנהל מגיע לתשואה שנתית עודפת ביחס לתשואת המטרה, הכספים העודפים יועברו לקרן הלאומית. כך מובטחת תשואה גבוהה יותר מבעבר, ועל בסיס כספי ההשקעות במקום מתוך תקציב המדינה.
מסלולים חדשים בקרנות הפנסיה
בתחילת 2023 יצא לפועל שינוי מסוים במגוון מסלולי ההשקעה שמציעים קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים. השינוי הוא חלק קטן מרפורמה גדולה יותר שהיתה אמורה לצאת אל הפועל, ובינתייים נדחתה. במסגרת השינוי נוספו שני מסלולים שבהם יוכל ועמיתי הקרנות לבחור, מעבר למסלולים מבוססי הגיל.
המסלולים החדשים מחולקים לשני אשכולות. הראשון הוא מסלולי אפיקי השקעה סחירים: מסלולים המורכבים מנכסים סחירים בלבד – מניות ואג"ח (ללא קרנות נדל"ן ותשתיות וכדומה), כשהמטרה היא להפחית כמה שניתן את דמי הניהול למנהלי השקעות חיצוניים. האשכול השני מורכב ממסלולים פאסיביים – אלו מסלולים שדורשים מעט ניהול, שכן הם מתבססים בדרך כלל על חיקוי מדדים כמו S&P500 בארה"ב או ת"א-35 בישראל. כל גוף מנהל חייב להציע לפחות מסלול פאסיבי אחד, כשהמטרה היא הפחתה למינימום של דמי הניהול.
קרנות ברירת המחדל
בעשור האחרון ראתה לנכון רשות שוק ההון לפתוח לתחרות ולהפחית מחירים בתחום הפנסיה בישראל. אחד המהלכים הבולטים שביצעה הרשות היא הצגתן של "הקרנות הנבחרות", או בשמן המוכר יותר קרנות ברירת המחדל, החל משנת 2017. בכל שלוש שנים מתבצע מכרז שבו נבחרים שלושה גופים מנהלים להצעת הקרנות הנבחרות. אלה קרנות שמציעות לציבור החוסכים דמי ניהול מוזלים ומובטחים לתקופה של 10 שנים: דמי הניהול מהצבירה מוגבלים ל-0.22% בקרנות הנבחרות, בעוד עבור יתר הקרנות ההגבלה היא עד 0.5%; ודמי הניהול מההפקדות מוגבלים ל-1%, בעוד ביתר ההגבלה היא עד 6%. אלה הן גם הקרנות אליהן ינותבו חוסכים שלא בחרו באופן אקטיבי גוף לניהול הפנסיה שלהם.
